קוגן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 9.2.2011 (כב' השופט ירון בשן) בה נתקבלה בקשת המשיבה (הנתבעת) להתיר הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה למבקש (התובע) ע"י הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת דרכים מיום 7.1.09 שהוכרה גם כתאונת עבודה. לשם כך הורה בית משפט קמא על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה תוך חיוב המשיבה בשכ"ט המומחה.

לציין שהוועדה הרפואית של המל"ל קבעה למבקש כתוצאה מהתאונה נשוא התובענה נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בברך ימין ונכות בשיעור 5% בגין שבר בעצם הבריח.

בהחלטתו נשוא הבר"ע קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה להתיר לה להביא ראיות לסתור קביעה זו, בקובעו בין היתר כי :

"מתיק המל"ל עולה כי החומר הרפואי שהוצג בפני הוועדה היה תעודת חדר מיון מביה"ח שיבא מתאריך 7.1.09, חוו"ד נוירולוגית של ד"ר לילך אפרתי (אשר בפניה עמדו תעודות חדר מיון מביה"ח שיבא מתאריכים שונים) וחוו"ד של הכירורג, פרופ א.קוט. התובע אמנם צירף לתגובתו אישור לכך כי בפני הוועדה הרפואית עמד הכרטיס הרפואי מקופ"ח למרות שהוועדה לא ציינה זאת בפרוטוקול, אך בהחלטות הוועדה לא מוזכר מצבו הרפואי של התובע שלפני התאונה ואין כל דיון בנוגע אליו - אפילו היה התיעוד בפני הוועדה, ובכלל זה אין התייחסות לתאונות קודמות ולתיעוד של תלונות על כאבים בברכיים. לאור זאת קיים חשש שקביעת הועדה אינה יכולה להוות בסיס מהימן להעריך את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות שנקבעה לתובע וקיימת סבירות גבוהה שההסתמכות על קביעת הועדה הרפואית עלולה לגרום לעיוות דין. מטרתו העיקרית של הליך משפטי היא בירור האמת. משהתעורר חשש ממשי שקביעות הועדה הרפואית לא משקפות את האמת, יש לאפשר לנתבעת להביא ראיות לסתור אותן. יתרה מכך,הנתבעת טוענת כי הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות אורטופדית בברך ימין למרות שבדיקת מיפוי העצמות וצילום הרנטגן נמצאו תקינים וחרף העובדה כי לא נמצאו מגבלות תנועה או אי יציבות בברך, בהיעדר אפשרות לחקור את רופאי הועדה, איני רואה כיצד ניתן להכריע בעניין זה מבלי עצת אורטופד".

לאחר שעיינתי בבר"ע ובנספחיה, ובהחלטת בית משפט קמא, מסקנתי היא כי אין בטענות המבקש לגלות עילה למתן רשות ערעור, ולפיכך יש לדחותה בלא לבקש עליה תשובה.

הלכה היא כי בית המשפט של ערעור "יתערב רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (ראו: ע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי תק-על 2006(1) 3112; רע"א 3558/09 הורוביץ נ' אי איי ג'י ביטוח זהב בע"מ [פורסם בנבו], 5.4.09).

המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. החלטת בית משפט קמא מיישמת לכאורה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה המצדיקים היתר להבאת ראיות לסתור, כשאחד מאותם מקרים שהוכר בפסיקה הוא כאשר לא הוצגו לפני הוועדה ראיות מהותיות באשר לעברו הרפואי של התובע שיש בהן כדי להשפיע על החלטת הוועדה (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה פ"ד מה(4) 88).

בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים התרשם מהמסמכים ומהתיעוד הרפואי וקבע על יסוד התשתית העובדתית שהונחה לפניו כי אין כל דיון בהחלטות הוועדה ואין בהן כל התייחסות לתאונה קודמת שבה על פי התיעוד היה מעורב המבקש כחודש וחצי לפני התאונה הנדונה ובה נחבל לכאורה חבלה בברכיים וגם לא לאירוע נוסף בו נחבל המבקש מספר שנים לפני התאונה בברכו הימנית. גם אין התייחסות בהחלטות הוועדה לתאונת דרכים נוספת - שארעה מספר חודשים לאחר התאונה נשוא התובענה - אשר כתוצאה ממנה נפגע המבקש ברגל ימין, ולפיכך קבע בית המשפט שקיים חשש ממשי שקביעות הוועדה לא משקפות את המצב הרפואי לאשורו.

בית המשפט סבר שהבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא, בית משפט קמא הגיע למסקנה זו שהיא מסקנה עובדתית, ואיני סבורה שערכאת הערעור צריכה להתערב בשלב זה בקביעה עובדתית כזו בפרט כאשר הקביעה מבוססת לכאורה בראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא ובמסמכים שצורפו לבר"ע.

בנסיבות החלטתו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה רפואי מנומקת וסבירה על פניה.

.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובת המשיבה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011. המזכירות תודיע לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: